אתגרשת מס' 2: חוקרים את 'פרקי אבות'

תגובה לאתגרשת מס' 2


להלן המשנה שאני בוחרת לחקור:

"(א) בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט), מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז), טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח), יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב), כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ:" (מתוך: פרק ד')

להלן המשפטים המרכזיים במאמר:

1. איזהו חכם, הלומד מכל אדם.
2. מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי.
3. איזהו גיבור, הכובש את יצרו.
4. איזהו עשיר השמח בחלקו.
5. איזהו מכובד, המכבד את הבריות.

שמו של בעל המאמר: בן זומא

להלן מילים לבירור:

• עדותיך
• שיחה
• ארך אפיים
• לוכד עיר

אני בוחרת להתמקד במשפט : "איזהו עשיר - השמח בחלקו", משפט שהמהות שלו היא "בין אדם לעצמו", מכיוון שהוא קשור לפנימיותו של האדם.

אני חושבת שמשפט זה הוא מאד אקטואלי בעידן של ימינו, שבו אנחנו עסוקים יותר מדי בחומר ונוטים להאמין שככל שיהיה לנו יותר כסף - כך נהיה יותר מאושרים.

אני בוחרת לצרף דברים מהבלוג האישי של הרב מיכאל לייטמן, "ככל שיש לך יותר כסף אתה שמח יותר (?)". הרב לייטמן מצטט בדבריו את הפסיכולוג החברתי דייוויד מאיירס, שטוען שהיום יותר מאי פעם יש לנו בתים גדולים ובתים הרוסים, הכנסה גבוהה ומצב רוח ירוד, זכויות מובטחות ואדיבות מופחתת.

ניתן לראות שבחברה שלנו, עם הזמן, יותר ויותר אנשים מבינים את העניין הזה. יותר ויותר אנשים פונים לתורות רוחניות, אם מחוץ (כמו: בודהיזם) ואם מבית (כמו: קבלה), יותר ויותר אנשים נחשפים לרעיונות חדשים-ישנים בנוסח הניו-אייג' (אימון, "הבליפ", "הסוד") ואפשר לראות אפילו שינויים דרמטיים באורחות חיים (שינויי קריירה, מעבר לכפר וכו').

עם זאת, יש עדיין רבים שממשיכים ליפול במלכודת החומר, שממשיכים לתפוס את הכסף כמטרה ולא כאמצעי. מדוע זו מלכודת? הכמיהה ליותר (יותר כסף, בית יותר גדול, אוטו יותר חדש, יותר נסיעות לחו"ל) היא בור ללא תחתית. ברגע שיש לנו יותר – אנחנו רוצים עוד יותר, ואחר-כך עוד יותר ועוד יותר, וכך הלאה. בור בלי תחתית. נוצר מצב שבו אנחנו אף פעם לא מסופקים. אנחנו תמיד רוצים רק עוד ועוד ועוד.

מעניין כמה זמן ייקח עד שכמות מספיק גדולה של אנשים יבינו את זה? כמות מספיק גדולה שתיצור שינוי חברתי-תרבותי, שתהפוך את את המשפט "איזהו עשיר - השמח בחלקו" לקו מנחה שעל פיו מתנהלת החברה כולה.